משנה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת מְבַשֶּׁלֶת וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּמַצַּעַת הַמִּיטָּה וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם אֵינָהּ מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ אֵינָהּ מַצַּעַת אֶת הַמִּיטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֵּידְרָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁהַבַּטָּלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִימָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
שיעמום. שגעון. ופלוגתייהו דר''א ורבן שמעון בן גמליאל באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני צחוק דלידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא שאין שיעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי והלכה כרבי אליעזר:
יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו ואף על פי כן מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את מטתו ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שדברים אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד כדקאמר בגמרא:
שלש אינה מצעת את המטה. הא שארא עבדה משום דאמר לה נפיש בני ביתא נפיש אורחי ופרחי:
שתים אינה מבשלת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי אורחי ופרחי מאן טרח:
לא טוחנת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי דידך מאן טרח:
הכניסה לו שפחה אחת. או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:
ועושה בצמר. אבל בפשתן לא כדמפרש בגמ' מפני שמסריח את הפה ומשרבט השפתים:
ואופה. פת:
מתני' טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים ואם רחים גדולים הם מכינה כל צרכי הטחינה כגון נותנתו באפרכס וקולטת הקמח:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ וְהָיָה צַייָד מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ הוּא קוֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו חוּלִין. מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ הוּא חוּלִין וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקוֹ צַעֲרוֹ בּוֹשְתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס בַּצְּדָקָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ יוֹצִא הוּא לְפַרְנָסָה מֵהוּ וְהַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. 36a לֹא עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיָּמוּת. [] יוֹתֵר מִן הָעֲבָדִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקע צַעֲרוֹ בּוֹשְתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּין יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס קִיטָּעִין אֲפִילוּ עֲבָדִים. רִבִּי יוֹחָנָן כַּל מַה דַהֲוָה אֲכִיל יְהִיב לְעַבְדֵּיהּ. וַהֲוָה קְרֵי עֲלוֹהִי הֲלֹא בַבֶּטֶן עוֹשָׂנִי עוֹשֶׂהוּ וַיכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
מן כל מה דהוה אכיל. בעצמו היה נותן גם לעבדו ע''ש מדת רחמנות וקרא עליו מקרא הזה הלא בבטן וגו'. ובהחובל שם גריס להא לקושיא על דלעיל והא רבי יוחנן אכל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהב לעבדיה והוה קרי וכו'. אלמא דמפרנסין אפי' עבדים שלימין ומשני תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים. דרבי יוחנן לא היה נוהג כן מן הדין אלא במדת רחמים:
ופריך לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל הכל נזקו וכו' וכן דמי שבתו שמתבטל ממלאכתו והלה העבד יצא ויתפרנס מן הצדקה אלמא אפילו העבדים מתפרנסין מהצדקה וקשיא להא דקאמר דאין בני ישראל מצווין לפרנס העבדים:
קוטעין. שאני עבד קיטע דאין יכול להתפרנס בעצמו ומצווין ישראל לפרנס קיטעין אפילו עבדים יותר מן השלימין:
מהו. שיהא ההקדש חל על מעשה ידיו וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא:
הוא קדש ומעשה ידיו חולין. שלא הקדיש אלא גופו ואסור ליהנות בו עד שיפדה:
ומעשה ידיו הקדש. ולקמיה פריך עלה:
אמר רבי יוחנן ל''ג הכא עד לקמן:
והא תני. בתוספתא דערכין וה''ג כמו שהוא שם המקדיש מעשה ידי עבדו יוצא הוא לפרנסה מתוכן והשאר קדש וכן הוא בפרק החובל וקשיא על הא דקתני לעיל מעשה ידיו הקדש והא הכא השאר הקדש הוא דקאמר:
אמר רבי אבא בר ממל לא על דעתו שימות. כלומר בודאי יוציא היא לפרנסה ממעשה ידיו והא דקאמר לעיל מעשה ידיו הקדש לאו דוקא כל מעשה ידיו אלא השאר מה שנשאר יותר מכדי פרנסתו דלא תעלה על הדעת שימות העבד שהרי רבו אינו מפרנסו שהקדיש מעשה ידיו וצריך הוא להתפרנס ממעשה ידי עצמו והנשאר הוא הקדש:
יותר מן העבדים. חסר כאן וגרסינן כמו דגריס בפרק החובל בהאי תלמודא ר' הילא בשום רבי יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קדש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש. הכא את אמר השאר הקדש והכא את אמר כולו קודש אמר רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים לא כן אמר רבי יוחנן כו' ע''כ. כלומר דמקשי מ''ט במקדיש מעשה ידי עצמו שאין מוציאין לו לפרנסה מהן ובמקדיש מעשה ידי עבדו קאמרת שמוציאין ומשני רבי אחא דמצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מהעבדים והוא בעצמו ימצא במה להתפרנס מאחרים שיתנו לו אבל העבד לא ימצא במה להתפרנס ולפיכך מוציאין לו לפרנסה ממעשה ידיו:
הלכה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ כול'. תַּנֵּי. שִׁבְעָא גוּפֵי מְלָאכוֹת מָנוּ וְהַשְּׁאָר לֹא צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' שבעה גופי מלאכות מנו. במתניתין שהם עיקר צרכי הבית והשאר דברים קטנים כגון מוזגת לו הכוס ונותנת תבן לפני בהמתו וכיוצא בהן כדאיתא בבבלי לא הצריכו חכמים למנותן:
תַּנֵּי. יוֹנֵק הַתִּינּוֹק וְהוֹלֵךְ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשׁים. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּיוֹנֵק שֶׁקֶץ. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יוֹנֵק וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים. פֵּירַשׁ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. עַד אֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. תַּנֵּי מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמָן שֶׁפֵּירַשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְיוֹ. אֲבָל אִם פֵּירַשׁ מִתּוֹךְ חוֹלְייוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִיַּד. בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁלַּסַּכָּנָה. אֲבָל אִם הָיָה שֶׁלַּסַּכָּנָה אֲפִילוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בשאינו של סכנה. והא דאמרי' אם פירש מתוך בוריו ג' ימים אין מחזירין אותו בשאינו מסוכן אח''כ כשלא יינק:
שפירש מתוך בוריו. מתוך בריאותו אבל אם פירש מתוך חליו אפי' יותר מג' ימים מחזירין אותו מיד:
תני. בברייתא כרבי יעקב דאמר מעת לעת:
שלשה ימים. וכן קאמר בבבלי דף ס':
עד איכן. עד כמה הוי פרישה:
פירש. לאחר כ''ד חדש אין מחזירין אותו דהוי ביונק שקץ וכן הוא בבבלי בהדיא בדברי רבי יהושע:
כיונק שקץ. כאלו יונק דבר משוקץ:
מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא בְנָהּ. הָא תְאוֹמִים לֹא. 36b וְלָמָּה אָמַר. בְּנָהּ. שֶׁלֹּא תֵנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. כְּהָדֵין דְּתַנֵּי. אֵין הָאִישׁ כּוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתֵּנִיק בְּנוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְלֹא הָאִשָּׁה כוֹפָה אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁתֵּנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שׁוֹמְטִין אֶת הַדַּד מִתּוֹךְ פִּיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. כּוֹפִין אוֹתָהּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָהּ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירִין אוֹתָהּ כּוֹפִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ שְׂכָרָהּ שֶׁתֵּנִיק אֶת בְּנָהּ. כַּמָּה יְהֵא לוֹ וִיהֵא מַכִּירָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִּסְתַּכֵּל בִּיה. נֵימַר לָךְ מִן הַהִיא דִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל. שְׁלֹשָׁה יָמִים. שְׁמוּאֵל כְדַעְתֵּיהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְחַייָתָא דְיַלְּדִין לִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲכִים אֲנָא לִגְזוֹרָא דְגָֽזְרִין לִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְנַשְׁייָא דְצָֽבְתִין עִם אִימָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
דשמואל אמר חכים. מכיר אני להמילדת שלי שהבחנתי בה מאז לראותה בשעת לידתי וריב''ל אמר שמכיר וזכור הוא עדיין להמוהל שמל אותו ור''י אמר שהוא מכיר להנשים שהיו נקבצות לבא אל אמו להיות לצוות לה בעת לידתו. ובבבלי נמי מסיק אליבא דשמואל דאין שיעור לדבר אלא כל זמן שמכירה:
שמואל כדעתיה. לטעמיה אזיל:
נימר לך מן ההיא דשמואל. ויותר תתפלא מזה דהא אמר שמואל בשלשה ימים אפשר ג''כ שיהא מכירה:
והוה רבי זעירא מסתכל ביה. ברבי ירמיה כמתמיה על דבריו:
כמה. חדשים יהא לו ויהא מכירה כלומר דאיכא למיתלי שהוא מכירה ומפני כך אינו רוצה להניק מאחרת:
כופין אותה. מפני הסכנה:
אבל אם היה מכירה. ואינו רוצה להניק מאחרת:
כופין אותה. להניק דמשעבדא ליה ולא חל הנדר והכי מפרש פלוגתייהו בבבלי דף נ''ט:
שומטין את הדד מתוך פיו. לא תניקנו שחל הנדר דב''ש סברי לא משעבדא ליה לבעל להניק בנה:
שלא תיניק בן חבירתה. כלומר לאשמעינן נמי דבן חבירתה לא כגון אם מת בנה אינה חייבת להניק בשכר ותעלה לו שכרה וכן אינה חייבת להניק בן בעלה שיש לו מאשה אחרת וכן אם היא רוצה להניק בן חבירתה עם בנה לא כהדין דתני בתוספתא שאין הבעל כופה לאשתו שתניק בנו של חבירו ולא האשה כו' שאע''פ שהיא נתרצית הבעל מעכב על ידה:
ולמה אמר בנה. כלומר אי למעוטי תאומים לחוד למה אמרו בנה ולא אמרו מניקה את הבן דשמעינן נמי דוקא אחד אבל תאומים לא:
לא אמרו אלא בנה. אחד אבל ילדה תאומים אינה חייבת להניק שניהם אלא מניקה אחד ושוכר הבעל מניקה לשני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source